אני צם בתשעה באב. גם בימי התענית האחרים. חוץ מביום כיפור. (ולמי שלא מכיר אותי, קצת רקע בדיון מעניין שהיה לי בגוגל באז שהתגלגל לשאלה של הגדרת מיהו יהודי).

התגובות שאני מקבל כשאני אומר את זה, הן מאוד משעשעות. אנשים דתיים (חשוב לציין שהדתיים שאני מתרועע איתם הם כנראה לא מדגם אופייני של דתיים) מיד מבינים את הפואנטה. חילונים בדרך כלל לא ממש.

האבל בתשעה באב הוא אבל לאומי. הוא אבל על חורבן בית המקדש, שהוא אמנם מוסד דתי בעיקרו, אך בעולם של לפני אלפיים שנה, ככה דברים עבדו. אני לא מאמין בכלל בקיומו של אלוהים ולכן הפסקת הפולחן הדתי שהתקיים במקדש לא ממש מזיזה לי, אבל חשוב לזכור שחוץ ממקום של פולחן דתי, בית המקדש היה גם סמל לריבונות של אותה מדינה יהודית קדומה, ולכן חורבנו הוא ללא ספק אירוע משמעותי למי שרואה את עצמו קשור לעם היהודי. [Full Post ✚ הפוסט המלא]