Guess who's back — הכל בראש
מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש

Guess who's back

תגיות:‏ , ,

לא. לא סגרתי את הבלוג. פשוט הייתי בטיול של חודשיים בניו-זילנד. חזרתי.

אין מה להגיד – ניו-זילנד היא ארץ מדהימה ביופיה. רק כדי שלא תצטרכו להאמין לי, הנה טעימה קטנטנה משם:

אבל, בטיול שם גיליתי משהו לא פחות מדהים – הניוזילנדים לא מנסים לדפוק אחד את השני. או את התיירים. או אף אחד אחר בעצם. הם אפילו שמחים לעזור. סתם ככה, בלי שום סיבה.

הנה כמה דוגמאות:

בכל פעם שעמדתי ברחוב עם מפה (וזה קרה 5-6 פעמים), נגש אלי מישהו ושאל אותי אם אני צריך עזרה.

בבתי קפה שתקועים בחורים בקצה העולם (ותאמינו לי, יש שם בניו-זילנד כמה חורים רציניים) הקפה עולה בדיוק כמו בכל מקום אחר.

כמעט בכל הוסטל אפשר לבקש מהקבלה שיעשו בשבילך הזמנות לאטרקציות ברחבי העיר. סתם ככה, כשירות לאורח. חשבנו שהם לוקחים מחיר יותר יקר מאשר להזמין ישירות, אז התקשרנו לבדוק. טעינו.

אין שם חוק נגד דואר זבל (על נייר, לא דואר אלקטרוני), אבל אנשים שמים מדבקה קטנה על תיבת הדואר שלהם שכתוב בה "ללא חומר פרסומי בבקשה". ובאמת לא שמים להם בתיבה דואר פרסומי. מדהים.

בגלל חוסר הבנה בינינו לבין מי שהזמנו דרכו נסיעה במעבורת (שמחברת בין 2 האיים המרכזיים) הגענו למעבורת ב- 12 שעות איחור. פקיד הקבלה פשוט חיפש את המעבורת הפנויה הבאה, ורשם אותנו אליה. "צריך לשלם על זה?", שאלנו בחשש. "מה פתאום?! כבר שילמתם", הוא ענה.

עלינו על ספינה לראות לוויתנים. הספינה הפליגה. בדרך עצרנו ליד להקות אדירות של דולפינים וכמה אלבטרוסים ליוו את הספינה כמעט כל הדרך. כ- 10 דקות לפני ההגעה לאזור בו אמורים להיות הלוויתנים (הם חיים רחוק מהחוף), התחיל מזג-אוויר גרוע, והסקיפר הודיע שאי אפשר להמשיך. "כשאתם יורדים מהספינה, לכו לקופה לקבל החזר", הוא אמר. חשבתי שהוא צוחק. כשעמדנו בתור לקבל את ההחזר, היינו בטוחים שהם עובדים עלינו. שיתנו לנו נייר קטן שכתוב עליו החזר, אבל כסף בטח לא נראה מזה. טעינו. קיבלנו בחזרה את כל מה ששילמנו.

אין ספק – משהו דפוק אצלי

במשך כל הטיול המשיכו דוגמאות כאלו. כל פעם חיפשתי "איפה דופקים אותי". ואף פעם לא מצאתי. לקח לי הרבה זמן להבין איפה דפקו אותי – פה בארץ. החינוך פה דפק לי את המוח, וגרם לי לחשוב שרק ככה דברים עובדים.

צידנית משקאות בשירות עצמי, אחרי כמה שעות הליכה בטרק אבל טזמן. אגב, $2 זה בערך כמה שעולה פחית בכל מקום אחר...

FacebookEmailDeliciousShare


3 תגובות

1 מיקי שרייבר02.20.11 ‏בשעה 8:37 am‏

היי עפרי,
אהבתי מאוד את הפוסט הזה, בעיקר בגלל שהוא נותן פרספקטיבה מבחוץ על התרבות הישראלית של פראייר, לדפוק את השני וכו'. אני חייב להעיר שזה לא החינוך בארץ שדפק לנו את הראש, אלא התרבות הזו שנוצרה כאן ואין לי מושג מאיפה. לא מחנכים לערכים כאלו בארץ, זה פשוט מועבר מדור לדור ע"י דוגמא אישית…

2 עפרי רביב02.20.11 ‏בשעה 8:42 am‏

הי מיקי,
אתה צודק לגמרי. ב"חינוך" לא התכוונתי דווקא למערכת החינוך הפורמלית, אלא לאוסף כל הדברים שמחנכים אותנו ומעצבים לנו את ההתנהגות.

3 דוד‏02.27.11 ‏בשעה 11:30 pm‏

השארת תגובה

ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>