תיקון חוק האזרחות ומה שבאמת צריך תיקון — הכל בראש
מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש

תיקון חוק האזרחות ומה שבאמת צריך תיקון

תגיות:‏ , , , ,

כבר הרבה נכתב, ובצדק, על התיקון המתוכנן לחוק האזרחות. לטובת מי שהיה תקוע במכרה בשבועות האחרונים נזכיר בקצרה: מי שמקבל אזרחות ישראלית שלא מכח חוק השבות (כלומר, לא יהודי) נדרש להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולחוקיה. התיקון המדובר מוסיף את המילים "כמדינה יהודית ודמוקרטית":

אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואני מתחייב לכבד את חוקי המדינה

התיקון עבר את אישור הממשלה, וצפוי להפוך לחוק בעתיד. האם מדובר בתיקון הכרחי לחוק, סתם שינוי מיותר שיגרום יותר נזק מתועלת או פשיזם במרעו? דיון מעניין. אבל בכל מה שקראתי בנושא עד עכשיו, חסרה הנקודה החשובה ביותר לדעתי.

מה זה קשור לממשלה?

נכון, הממשלה היא זו שבסופו של דבר מעניקה אזרחות. אבל, דיון עקרוני כזה, שברור שההשלכות הישירות המעשיות שלו על ניהול המדינה הן אפסיות, אמור להתקיים בכנסת ישראל, ולא בממשלה. ראוי שגם קולם של כמחצית מאזרחי ישראל שלא מיוצגים בממשלה ישמע בדיון שמשנה בפועל סטטוס קוו בנושא כה מהותי (גם אם חסר השלכות מעשיות לחלוטין) כמו הגדרת המדינה על ידי עצמה.

ועדת השרים לענייני חקיקה היא ועדה של הממשלה, שקובעת את עמדת הממשלה לגבי הצעות חוק. המצב היום הוא שאם הצעת חוק קיבלה את ברכת הוועדה, היא קרוב לוודאי תעבור בכנסת, ואם לא, היא לא תעבור. הוועדה קובעת עמדה נחרצת על מרבית הצעות החוק, גם אם הן לא ממש קשורות לקווי היסוד של הממשלה, ואין להן שום השלכה, תקציבית או אחרת על ניהול המדינה1. כיצד קובעת הוועדה את עמדתה לגבי הצעות החוק? אי אפשר לדעת. פרוטוקולי הוועדה לא מפורסמים לעיון הציבור, כי הממשלה אינה אמורה לתת דין וחשבון ישירות לציבור.

הסיבה שאף אחד לא מדבר על זה היא, כנראה, שאלו חדשות של אתמול. לכולם ברור שהכנסת הפכה בשנים האחרונות לקרקס, בו כרבע מהחברים הם למעשה שרים, והשאר פשוט מחכים לתורם2

לא יודע מה אתכם, אבל אני למדתי בשיעורי אזרחות על 3 רשויות שאמורות לאזן זו את זו, ולפקח זו על זו. נראה לי שמשהו התקלקל פה. חייבים לחשוף את הפרוטוקולים של ועדת השרים לענייני חקיקה לעיון הציבור, כדי שלפחות נדע, איך באמת מתקבלות ההחלטות.

‏______

  1. לדוגמה: חוק ויקיפדיה, או בשמו האמיתי, תיקון לחוק זכויות יוצרים – המאפשר שימוש בתמונות שצילמו גופים ממשלתיים []
  2. למען ההגינות – יש כמה ח"כים שבאמת עובדים קשה, אבל הם מעטים. []
FacebookEmailDeliciousShare


9 תגובות

1 אמיר‏10.14.10 ‏בשעה 2:37 am‏

אני מסכים איתך אבל אולי פיספסתי משהו בזמן שהייתי תקוע במכרה.
בסופו של דבר, אכן יש 3 רשויות.. מן הסתם חוק שעובר שינוי חייב לקבל רוב בכנסת, הרשות המחוקקת.
תקן אותי אם אני טועה, אבל נשמע כאילו ועדת השרים לענייני חקיקה היא סוג של זרוע של הקואליציה. הרי קיום הקואליציה היא זאת שמאפשרת לממשלה בכלל להתקיים, ובפרט לאותה ועדת שרים לענייני שקר כלשהו. כידוע האזרחים דאגו לאפשרות שהקואליציה תיווצר כתוצאה ישירה מבחירות.
אם הקואליציה, דרך דיונים סגורים בוועדות שקר כלשהו, מעבירים חוקים שלא מוצאים חן בפני רוב מספיק גדול במדינה בסופו של דבר הרוב ידאג למנות קבוצה אחרת של נציגים שישנו את החוק.
אני בעד פתיחת פרוטוקולים של הממשלה עד הדרג הגבוהה ביותר, בתנאי שאין בעיה של בטחון שדה – אבל מדוע המקרה הזה מקומם במיוחד בניגוד לדיון בועדת השרים לעניין רפורמה במינהל מקרקעי ישראל?

2 אמיר‏10.14.10 ‏בשעה 3:09 am‏

אני רוצה להוסיף עוד כמה שאלות ששכחתי בזמן שכתבתי את התגובה הקודמת: מדוע נראה לך שע"י פתיחת פרוטוקולים של ועדת שרים תוכל לקבל מושג כלשהו לגבי האופן שבו החלטות מתקבלות? נראה שאתה בעצם מתוסכל מזה שאתה לא יכול לראות איך בדיוק מכינים נקניקיות*.
חזרה לענינינו: למה אתה חושב שהחלק העיקרי והחשוב נמצא בכלל בפרוטוקולים האלה? והאם זה לא ברור שבמקרה והפרוטוקולים יהיו פתוחים מעכשיו – אז ההחלטות יתקבלו בפורום אחר שלא מחויב לפתוח את הפרוטוקולים שלו?

*הערת אגב גדולה ואורטוגונלית לחלוטין – למי שלא מכיר יש משפט מפורסם בקרב מחוקקים, בעיקר בארה'ב – "יש שני דברים שאתה לא רוצה לראות איך מכינים אותם – חוקים ונקיניקיות": http://www.apsanet.org/~lss/Newsletter/Jan02/sausage.htm
לדעתי זה טוויסט מעניין של היסטוריה שעפרי מאוד רוצה לדעת איך החוק המדובר נוצר, כיוון שמי שאמר את המשפט הנ"ל (לפי ויקיפדיה) הוא קנצלר גרמניה הראשון, אשר עיצב את אימפריית גרמניה לקראת סוף המאה ה19 וחתם על הסכם ההגנה דו-כיווני עם אוסטרו-הונגריה שבגללה גרמניה יזמה התקפה במלחמת העולם הראשונה שבעקבותיה הטילו את רוב נטל האשמה למלחמה עליה בועדת ורסאי, שעזר לנאצים לעלות לשלטון ע"י ניצול התסכול של העם הגרמני מהנטל הכלכלי שהסכם ורסאי הטיל על המדינה, ש.. בסופו של דבר דחף אותנו להקים את מדינת ישראל הנפלאה – ובה ב2010 עפרי (ואני מקווה שהרבה אחרים) כן רוצים לדעת איך בדיוק חוק נוצר. :)

3 בני דאון10.14.10 ‏בשעה 8:00 am‏

אמיר, העניין הוא שעיקר החקיקה צריכה להעשות על ידי הכנסת שכן זהו תפקידה העיקרי. בכנסת כל הדיונים פתוחים ולכל הנציגים יש את הזכות והבמה להביע את דעתם.

בעולם טוב יותר, הממשלה יוזמת חוקים ומחליטה להטיל משמעת קואליצניות על חבריה, רק בענינים שנוגעים ישירות לניהול השוטף של המדינה, שעומדים בניגוד לקווי היסוד או שעלותם הופכת את יישומן לבלתי אפשרי.

כיום, הממשלה דרך ועדת השרים לחקיקה, נוקטת עמדה כמעט לגבי כל חוק ומייתרת למעשה את הכנסת. עיון בהשתלשלות חוק הויקיפדיה יוצר רושם שההחלטות של הועדה נובעות יותר מפנקסנות פוליטית ופחות משיקולים עניינים. וזה כל כך רע, בגלל שכשהכנסת מחוץ למשחק אנו נותרים עם שתי רשויות שבמקום לנהל את המדינה, נאבקות זו בזו.

4 עפרי רביב10.14.10 ‏בשעה 11:46 am‏

אמיר,
א. המקרה הזה לא מקומם אותי יותר ממקרים אחרים. אני חושב באופן כללי נתנו לממשלה/קואליציה יותר מדי כח לאכוף את רצונה על הכנסת.
ב. על הצעות חוק מסוימות (והדוגמה של מנהל מקרקעי ישראל לדעתי שייכת לקבוצה זו) ניתן לטעון שההשלכות שלהן לגבי ניהול המדינה הן משמעותיות, ולכן חשוב שלממשלה תהיה עמדה בנושא והיא תפעל לקדם אותן. במובן הזה הצעת החוק הנוכחית היא מקרה קיצוני, כי ברור לכולם שכל מי שרוצה יכול להצהיר איזו הצהרה שהוא רוצה גם בלי להאמין בה, לכן זו הצעת חוק רעיונית/עקרונית/ערכית ולא מעשית/ניהולית/ביצועית.
ג. האם הציבור יחליף את הנציגים שלו? הלוואי. ועדיין, לשיטתך, לא צריך בכלל כנסת. כלומר ברגע שיצרנו מאפיה של 61 ח"כים ומעלה שמקבלים על עצמם משמעת מאפיה מלאה, אין שום משמעות ל 59 הח"כים האחרים. אני מוצא את המצב הזה בעייתי. אין לי ממש פתרון, אז אני מציע לקדם את מה שאני רואה בתור התרופה הדרושה לשחיתות השלטונית שיצרנו פה. כנראה שפתרון ארוך טווח יותר יהיה תיקון השיטה, שתגביל למעשה את כוחה של הקואליציה.
ד. אני חושב שפתיחת הפרוטוקולים האלו חשובה. לראיה, דיוני הכנסת מלמדים אותי לא מעט. ברור לי שיש דברים שנקבעים מאחורי דלתיים סגורות (ולאחר פתיחת פרוטוקולי ועדת השרים לחקיקה יעברו מהוועדה למקומות אחרים), אבל יש דברים שלא יכולים לזוז – בפרט ההצבעה. השרים מצביעים בסוף. אני רוצה לדעת איך X הצביע, כדי שלפני הפרימריז הבאים אני אוכל להגיד לו "לך תזדיין, אתה לא תקבל את הקול שלי כי אתה אמנם מצהיר שאתה תומך ב A, אבל בפועל הצבעת בעד לא-A בהצבעות החשובות באמת".

5 אמיר‏10.14.10 ‏בשעה 4:24 pm‏

בני,
[אני מתנצל מראש, זה די ארוך]
הטיעון שלך (ונקודה ד' של עפרי), לא שכנעו אותי.
נכון שהקואליציה היא לכאורה "מאפיה" של לפחות 61 חברי כנסת – אבל הם מצביאים כחברי כנסת ולא כחברי ממשלה, שהרי כאלו הם בכנסת.
אל לנו לשכוח כמה פעמים בהיסטוריה של המדינה התפרקה ממשלה בגלל חוסר משמעות קואליציונית ו/או ניסיון של הממשלה לעשות שינוי כלשהו (בעיקר בתחום המדיני) שלא היה מקובל על חלק מהקואליציה.

לדעתי המטריה שתחתיה מעבירים חוק – כדוגמא, חוק הנוגע רק לעניני ניהול שוטף לעומת חוק שיש בו עניין רעיוני/עקרוני/ערכי – היא חסרת משמעות, כיוון שקשה להגדיר באופן מוחלט איך והאם חוק או שינוי לו משתייך לעקרון מסויים מתוך קבוצת העקרונות. כיוון שקשה להגדיר את סוג החוק, אני מאמין שבסופו של דבר מדובר בעניין סובייקטיבי. אפשר להתדיין על הנושאים כאלה במשך שעות ואף אחד מהצדדים בדיון לא ישנה את דעתו. הדיונים האלה יכולים להימשך שעות רבות והם בזבוז זמן טוטאלי.

לכן אני כן מאמין שצריך שינוי משמעותי בשיטת הממשל במדינה שלא תשאיר מקום לפירושים ודעות. אני בהחלט מאמין שצריכה להיות הפרדה אמיתית ומלאה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת.
הרי המצב בארץ הוא בלתי נסבל, בכך שמי שעומד בראש הקואליציה מחזיק בשניים מתוך שלושה כלפים – הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
ע"י משמעת קואליציניות הוא יכול (כעקרון) להעביר חוק. וכראש הממשלה, כפי ששמו מעיד – הוא זה שלכאורה יכול מחליט מה עושה הרשות המבצעת.

בני – בחזרה לטענתך – הממשלה, דרך ועדת השרים המדוברת, נוקטת עמדה לגבי כמעט כל חוק ומייתרת את הכנסת. לדעתי – ייתכן שחוק מסוים מדגיש את הטענה, אבל יש מקרים רבים שמראים את ההיפך.
למעשה, בעשר הממשלות האחרונות (ואף יותר) חברת קואליציה ו/או קבוצה של שרי בממשלה עזבו/התפטרו מהממשלה וגרמו בחצי מהמקרים למשבר כל כך בעייתי שהלכו לבחירות בטרם עת. בחצי השני היו צריכים להקים ממשלה חדשה.
נדמה שבסופו של דבר, כפי שציינת מקודם: ועדה או לא ועדה – נציגי הרוב הציבורי (כחברי הכנסת, לא כחברי ממשלה) לא מהססים לפרק את הקואליציה בגלל שהם לא מוכנים שחוק (או אפילו החלטה של הרשות המבצעת) תעבור על סדר היום.

ועפרי – אתה יכול לדעת בסופו של דבר מי הצביע לאיזה חוק – הרי האתר הנפלא (באמת, לא ציני) שהקמת מראה בדיוק את זה. אז אתה כן יכול לראות בעד איזה A הצביע X, ולהגיד לו ללכת לבצע בעצמו מעשה סדום בסיבוב הבא.
כולנו יודעים את האמת ומתקשים לעכל אותה – מאוד סביר שX הצביע בעד A בניגוד לדעתו, אך מסיבה פוליטית (נגיד, בגלל שרצה שY יצביע בעד B) – הוא בסופו של דבר כן הצביע בעד.
ייתכן שהרזולוציה היא יותר גבוהה – משהו כמו: Y אומר לX שהוא מוכן לחוק A אבל עם שינוי Q יהיה מוכן לצביע בעד, ובתנאי שX יצביע בעד חוק B (עם שינוי P שX מתעקש עליו).
אותו הדבר יקרה לדאבוני בועדה הנ"ל… כי ככה בתכלס יוצרים ומשנים חוקים.

בעניין 59 הח"כ שלא במאפיה – יש לאופוזיציה תפקיד חשוב. אני מאמין שהיו לכם שיעורים באזרחות לא פחות טובים משלי, וברור לכם מה המטלה הרשמית של האופוזיציה. אבל לא רשמית, אחת המטרות היא לגלות ולהציג את כל טענות הנגד, וכל הדברים שקוראים מאחורי הקלעים.
ודרך אגב – אותם הח"כים כן יכולים להתעקש על דיון בכנסת – וכך הם אכן עושים.

לסיכום, אני לא סבור שיש בפרוטוקולים של ישיבת השרים בועדה לענייני חקיקה משהו שבאמת יעזור לך (או מי מאיתנו) להבין מה קורה מתחת לשטח,
במיוחד אם המשתתפים בה ידעו שהפרוטוקולים פתוחים. לצורך העניין אני מאמין שהועדה הזאת היא סוג של חותמת גומי וכיד של הממשלה על וריד העברת החוקים של הכנסת. היא סתם בובה עם אוזניים – מה שבאמת מעניין אותנו זה מי מושך בחוטים? אני מקווה שoknesset יאיר קצת עליהם.

דעותיי:
1. כמו שציינתי, אני חושב שהבעיה היא יסודית – שיטת הממשל בארץ לא מתאימה למבנה שלה ובעיקר לאוכלוסייה שלה. אני בעד מעבר למבנה שהוא העתק מוחלט של הממשל האמריקני.
הרשות המחוקקת צריכה להיות קונגרס עם סנאט (ייצוג שווה לכל איזור), ובית הנבחרים (ייצוג בהתאם לגודל האוכלוסיה בכל איזור).
בראש הרשות המבצעת ישב הנשיא (במובני ארה"ב) הנבחר.
2. באותה נשימה – להעלות את אחוז החסימה באופן ניכר (נגיד, 10%) כדי להפסיק עם הפעלולים ברשות המחוקקת. מספיק עם מפלגות שקל וחצי.

6 עפרי רביב10.16.10 ‏בשעה 1:24 pm‏

אמיר,
אכן נראה שצריך שינוי בשיטת הממשל, ואני גם בעד הפרדה הרבה יותר חזקה בין הכנסת לממשלה. אני לא מבין בזה מספיק כדי לשפוט איזה שינוי בדיוק צריך, ולכן אני מציע פתרון, שברור לי שהוא חלקי ביותר, אבל אני משוכנע שהוא בכיוון הנכון – להגביר את השקיפות בשיטה הקיימת.

זה שאני יכול לראות מי הצביע מה במליאה בכנסת זה לא מספיק, כי ברגע שלכולם ברור שעמדת הממשלה היא הקובעת, חברי כנסת לא ממש טורחים להגיע להצבעה (לדוגמה: ההצבעה על קריאה טרומית של "חוק הנכבה")

אין בעיה שחבר כנסת יצביע מדי פעם נגד עמדה מוצהרת שלו, אם זה עוזר לו לקדם עמדה מוצהרת אחרת שהוא מחליט שהיא יותר חשובה כרגע. אבל, בחזון שלי, חבר הכנסת יכתוב על זה פוסט בבלוג שלו, ויסביר את זה לציבור הבוחרים שלו מיד אחרי או אפילו לפני ההצבעה.

לגבי ההצעה שלך (שוב, כמו שאמרתי, אני לא מספיק מבין בזה וצריך ללמוד את זה יותר לעומק, אז כרגע זו רק התחושה הראשונית שלי) -חלוקה אזורית היא מאוד בעייתית בארץ, כי האוכלוסיה קטנה, לכן גם האזורים קטנים ולכן אפשר להטות את התוצאות מאוד על ידי הבחירה של האזורים ("הלאמת" הקול הערבי ביפו על ידי חיבור לת"א). מי שיקבע את חלוקת האזורים למעשה יקבע את תוצאות הבחירות.

10% חסימה גם נשמע לי מאוד בעייתי – למה אני צריך לבחור מפלגה שתייצג אותי רק על סמך הגישה לשאלת השלום/בטחון (שזה מה שנראה שאתה שואף אליו, עם 2-3 מפלגות גדולות)? מהי הבעיה שאתה מנסה לפתור עם העלאת אחוז החסימה? ברגע שיש הפרדה יותר טובה בין הממשלה לכנסת, אני לא בטוח בכלל שזה בעייתי שיהיו הרבה מפלגות קטנות… הסיבה שזה בעייתי היום, היא המתן ומתן לקראת הקמת הקואליציה.

האם המפלגות הערביות (רע"מ-ת"על + בל"ד, בהנחה שהן יתאחדו ברגע שיהיה 10% חסימה) שמהוות יחד 7 מנדטים הן לדעתך מפלגות שקל וחצי?
האם ש"ס (11 מנדטים) היא מפלגת שקל וחצי? עם מי לדעתך היא תתאחד? ואיך תקבע חלוקת הכסאות/תפקידים בין נציגי ש"ס לבין נציגי המפלגה שתתאחד איתה? בדרך דמוקרטית או בדרך של מתן ומתן?

7 טל ירון09.02.11 ‏בשעה 3:04 pm‏

מדהים, מפרסם ברשתות החברתיות שלי.

8 איל גלס‏09.04.11 ‏בשעה 9:17 am‏

איך אין לינק לחוק בכנסת-פתוחה?!

9 עפרי רביב09.04.11 ‏בשעה 11:11 am‏

טל – תודה.
איל – מסיבה די גרועה – כי לא מצאתי אותו, ולא היה לי מספיק זמן לחפש. כיוון שהממשלה לא מפרסמת פרוטוקולים בצורה נורמלית, גם קשה לדעת לאיזו הצעת חוק בדיוק מתייחסים (בעיתון משתמשים בשמות שהם ממציאים להצעות החוק ולא בשמות האמיתיים שלהן).

השארת תגובה

ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>