המוח שלכם עובד עליכם בעיניים — הכל בראש
מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש

המוח שלכם עובד עליכם בעיניים

תגיות:‏ ,

נהוג לחשוב שמה שאנחנו רואים ושומעים זה ייצוג אמין של המציאות. אחת הדוגמאות היפות לכמה זה לא נכון, וכמה פרשנות המוח שלנו מכניס כבר בשלבים מאוד ראשוניים של התפיסה היא ההתמודדות שלנו עם הכתם העיוור.

הכתם העיוור הוא "חור" שיש לכולנו, בכל אחת מהעיניים. הוא נובע מפאשלה רצינית של אלוהים בתכנון ההנדסי של העין1. השורה התחתונה היא שלכל עין יש אזור בשדה הראייה שלה, שהיא לא רואה.

אבל, אם יש לנו חורים בשדה הראייה, איך זה שרובנו לא שמים לב לזה? יש לכך שני הסברים: הראשון – יש לנו שתי עיניים. הכתם העיוור של כל עין נופל על מקום אחר וכשהמוח מאחד את התמונות משתי העיניים, אם חסר מידע מעין אחת, הוא משלים אותו בעזרת השניה. אבל, גם כאשר אנחנו עוצמים עין אחת, אנחנו עדיין לא רואים כתם שחור2 במקום כלשהו בשדה הראייה. כאן מגיע ההסבר השני, המעניין יותר.

המוח משלים מידע לפי מה שנדמה לו

במקום שנראה כתם שחור באמצע שדה הראייה, המוח משלים את מה שנדמה לו שהיה צריך להיות שם. אפשר לראות זאת בהדגמות הבאות.

בכל ההדגמות, הוראות ההפעלה דומות. לחצו על התמונה להגדלה. עצמו את עין שמאל, והביטו עם עין ימין ב + שבצד שמאל. קרבו את הראש למסך עד בערך 15 ס"מ, ואז התרחקו לאט לאט. הקפידו למקד את המבט בסימן הפלוס. במרחק כלשהו תבחינו שה- X נעלם. אחרי שמצאתם את המרחק שלכם, אין צורך להתחיל בהדגמות הבאות מ- 15 ס"מ, אלא אפשר פשוט לשמור על מרחק זה.

הדגמה פשוטה של הכתם העיוור

מה קרה כאן? ה- X נעלם, כי הוא נכנס לכתם העיוור. המוח משלים את התמונה לפי הרקע. ההגיון מחייב שאם כל הדף מולכם לבן, גם האזור הקטן שאתם לא רואים קרוב לוודאי לבן. שימו לב שאין "כתם שחור" או ריק. המוח שלכם פשוט משלים את התמונה כמיטב יכולתו.

הדגמה של הכתם העיוור בעזרת קו

מה קרה הפעם כאשר הכתם העיוור נפל על הרווח בין שני הקווים? זה נראה כאילו יש קו רצוף. המוח משלים את התמונה לפי מה שהגיוני.

בואו נראה כמה אפשר למתוח את זה…

הדגמה של הכתם העיוור בעזרת קו שחצאיו צבועים בצבעים שונים

מה קרה הפעם? למרות שחצאי הקו צבועים בצבעים שונים, המוח עדיין השלים אותם. הוא אפילו "צבע" את ההשלמה באופן הדרגתי.

ומה לדעתכם יקרה כאשר הקווים לא יהיו בדיוק זה מול זה? בואו נראה

הדגמה של הכתם העיוור בעזרת חצאי קווים שאינם מיושרים זה מול זה

לא רק שהמוח השובב שלנו משלים את החיבור ביניהם, הוא אפילו מעקם את כל המרחב מסביב, כדי לגרום לשני חצאי הקו להראות כאילו הם זה מול זה.

מה לומדים מכל זה?

המוח שלנו מקבל רמזים מהחושים לגבי מה הולך שם בחוץ, ומנסה לבנות מהם סיפור עקבי. הוא לא התחייב בשום שלב להציג לנו את הרמזים האלו כהוויתם. המוח מרשה לעצמו לעוות קצת את מה שהקולטנים השונים שלו מספרים לו, כדי שיתאים יותר טוב לסיפור. ההתאמות האלו עובדות די טוב, בדרך כלל, אולם לא תמיד. יש עוד הרבה דוגמאות לכך (חלק מהיפות שבהן בתחום של רציונליזציה בדיעבד של מעשינו, ואפקטים כמו הדיסוננס הקוגניטיבי ודרכי ההתמודדות עמו). מה שאני אוהב בדוגמה של הכתם העיוור זה שהיא מראה איך כבר תפיסת המציאות שלנו במה שנדמה לנו כמכשיר אמין ביותר כמו הראייה שלנו, יכולה להיות מוטה על ידי האמונות שלנו.

  1. בקצרה – יש בעין קולטני אור, אבל ה"כבל" שיוצא מהם ואמור להוליך את האותות למוח, יוצא מהצד הלא נכון, כלומר אל תוך העין. כדי לעבור אל המוח, ה"כבלים" האלה צריכים לעבור לכיוון המוח. בנקודה בה כל הכבלים מתרכזים ועוברים דרך הרשתית כדי להגיע למוח, אין מקום לקולטנים, ולכן אנחנו עיוורים שם []
  2. נקודה מעניינת – רוב האנשים מדמינים את מה שאמור היה להיות באזור ללא קולטנים ככתם שחור, כנראה בגלל שזה דומה למה שאנחנו "רואים" כשאנחנו עוצמים את העיניים. אבל, גם מה קורה מאחורי הראש שלי אני לא רואה, ואני לא מתאר את זה כ"שחור" אלא סתם כאזור שאני לא רואה, בלי לתת לו תאור של צבע מסוים, או חוסר תאורה. כנראה שביטוי יותר מדויק יהיה "חור חסר" []
FacebookEmailDeliciousShare


אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה

ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>