חוק הכלכלה הדיגיטלית — הכל בראש
מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש

חוק הכלכלה הדיגיטלית

תגיות:‏ , , ,

בבריטניה נמצא עכשיו בהליך חקיקה "חוק הכלכלה הדיגיטלית" או בקיצור – דביל (באנגלית – Digital Economy Bill או DEBill)

תראו איזה יופי האתר של הפרלמנט הבריטי מסביר איפה החוק עומד בתהליך החקיקה, וכולל הסברים לא רעים בכלל על החוק (תקציר של 10 משפטים, תקציר של כמה עמודים, ונוסח החוק המלא). הלוואי עלינו.

חלק מהחוק די מצ'עמם (לפחות בעיני) ועוסק בדברים כמו מה צריך לכלול הדוח שמגיש משרד התקשורת למזכירות המדינה, או כל מיני תיקונים להתייחסות של החוק למשחקי וידאו/מחשב (כיום זה נגזר מחוק שחוקק ב 1984. כנראה היו כמה שינויים מאז). לדוגמה: מי קובע את קבוצות הגיל שאמורות להחשף למשחק (18+, 12+ וכו').

לעומת זאת, יש כמה חלקים ממש מעניינים בחוק, שמסדירים מספר נושאים בתחום הקניין הרוחני

זכות "העברת פורמט"

קניתם דיסק, והורדתם את השירים ממנו לנגן המוזיקה שלכם? הפרת זכויות יוצרים (הרי עשיתם עותק של המוזיקה, בלי רשות של בעל זכויות היוצרים, שכמובן היה שמח למכור לכם את אותו דיסק שוב בפורמט MP3). החוק החדש יתקן את השטות הזו. תהיה לכם (או יותר נכון לאזרחי בריטניה) הזכות להעביר יצירה שהם קנו לפורמט אחר. עדכון: הסעיף הזה ירד מהחוק בדיונים המוקדמים. הטיעון המרכזי היה שבריטניה לא יכולה לחוקק חוק כזה לבד, אלא צריך פעילות מתואמת של האיחוד האירופי.

זכות השאלה

החוק יסדיר את נושא ההשאלה של ספרים אלקטרוניים (מוקלטים וכתובים). כיום ספריות כמעט שלא עוסקות בתחום זה מחשש להתבע על הפרת זכויות יוצרים, והחוק החדש יספק להן הגנה. (לעומת זאת, החוק לא יחול על מוזיקה, סרטים ומשחקי מחשב)

טיפול בעבודות יתומות ("orphan works")

עבודות יתומות הן עבודות שלא ניתן למצוא את מי שמחזיק בזכויות היוצרים שלהן. הן לא זמינות באופן מסחרי (כך שגם אם אני רוצה לשלם למישהו כדי להשתמש בעבודה שלו, אני לא יכול).

למעשה, מרבית התרבות של המאה ה- 20 היא עבודות יתומות. שימוש בעבודות כאלו מהווה הפרה של זכויות היוצרים, ולכן הרבה גופים מפחדים להשתמש בכאלו עבודות מחשש לתביעות (דוגמאות: יוצרי סרטים שרוצים להשתמש בצילומים ישנים, רמיקסים של מוזיקה ישנה) .

החוק החדש יתחיל להסדיר את השימוש החוקי בעבודות כאלו.

הגנה על מנועי חיפוש

שוב, על פי החוק הקיים, מנועי חיפוש מהווים הפרה של זכויות יוצרים כיוון שהם עושים עותקים לא מורשים של מידע (האמת היא שכל גלישה תמימה ברשת עושה את זה, אבל נניח לזה). החוק ישנה את זה כך שזו לא תהיה עבירה לעשות עותק לצורך בניית מנוע חיפוש.

אבל יש גם הרבה דברים מדאיגים בחוק הזה

למשל

תקנות למלחמה בהפרת זכויות יוצרים

החוק מסמיך את מזכיר המדינה לקבוע תקנות ככל העולה על רוחו כדי להלחם בהפרת זכויות יוצרים, כולל קנסות לא מוגבלים, וכליאה. נשמע כמו צעד די מסוכן.

חיוב ספקיות אינטרנט לעקוב אחר משתמשים מפרים

ספקיות איטרנט יחויבו לעקוב אחר מספר התלונות של הפרת זכויות יוצרים שמגיעות על כל לקוח שלהן. הספקיות יתנו לבעלי זכויות היוצרים פרטים על לקוחות מפרים

עונש ניתוק למפרים רציניים

לקוח שיהיה מפר חוזר רציני (בחיי, זה תרגום ישיר – serious repeat infringers) עלול להיות מנותק מהרשת ע"י הספקית, ללא כל משפט. שאלה מעניינת עולה לגבי אינטרנט במקומות כמו בתי קפה – הם יחשבו מפירי זכויות אלא אם יאכפו את החוק על הלקוחות להם הם מספקים חיבור אינטרנט. בפועל זה פשוט אומר שלא יהיו מקומות עם חיבור אינטרנט חינם בבריטניה.

חסימת אתרים מפרי זכויות יוצרים

לפחות כאן דרוש צו של בית משפט, אבל אם אתר (גם אתר שאינו בריטי) יפר זכויות יוצרים באופן משמעותי, אפשר יהיה להוציא צו שיחייב את כל ספקיות האינטרנט לחסום את הגישה אליו (אחד הטוקבקיסטים הציע לחפש הפרות של זכויות יוצרים באתר הפרלמנט הבריטי ואז לדרוש שיסגרו אותו…)

שורה תחתונה

החוק הזה עושה הרבה רעש בבריטניה ובעולם. ארגונים כמו Open Rights Group מאוד מתנגדים לו.

ברור לי שיש בו כמה סעיפים מאוד בעיתיים, אבל לאחר קריאה חצי מעמיקה דווקא ניכר שעשו המון עבודה רצינית להתחיל להתמודד עם האתגרים שהעידן הדיגיטלי והאינטרנט מציבים בפנינו בתחום הקניין הרוחני. למשל, דברי ההסבר לחוק מלאים בהפניות למחקרים (!) בתחום.

הכי עצוב לי, שבארץ כמעט אין שום סיכוי לקיים דיון ציבורי ענייני על חוק, ברמה שבה זה מתקיים בבריטניה…

אני מתנצל מראש אם יש אי דיוקים בדיווח. אני מניח שרוב העוקבים שלי יודעים את זה, אבל אציין בכל זאת – קניין רוחני, וחקיקה בכלל זה רק תחביב שלי – אני לא עוסק בזה באופן מקצועי, וכמעט שלא מכיר את מערכת החקיקה והמערכת הפוליטית בבריטניה, ולכן בהחלט ייתכן שפירשתי דברים באופן לא נכון.

FacebookEmailDeliciousShare


3 תגובות

1 אבנר קשתן03.04.10 ‏בשעה 10:37 am‏

הנושא הזה של העברת פורמט מטריד אותי כבר הרבה זמן. האם זה תופס רק להעברת פורמט שאני מבצע בעצמי? אם קניתי דיסק, השארתי אותו בניילון, והורדתי את ה-MP3ים מהאינטרנט, זה חוקי על פי התקנות הבריטיות החדשות הללו? ואם יש לי תקליט ויניל ישן של ההורים, זה גם תופס? ואפשר כמובן לחדד עוד יותר – אם יש לי דיסק ישן, ואח"כ יוצאת גרסא שעברה remastering, הזכויות שלי גם תופסות על זה, או שזו כבר יצירה אחרת?
אני צריך למצוא את החוק ולראות מה הם אומרים על זה.

2 Ofri‏03.04.10 ‏בשעה 11:40 am‏

אבנר,
מסתבר שהם הורידו את הסעיף הזה לגמרי (עדכנתי את הפוסט). די בעסה. זו הייתה אחת הנקודות האמיצות בעיני.

3 אבנר קשתן03.04.10 ‏בשעה 11:41 am‏

לעזאזל עם העדכון שלך. :)
לפחות זה מסביר למה לא מצאתי את הסעיפים הללו בהצעת החוק שבאתר.

השארת תגובה

ניתן להשתמש בתגיות הבאות: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>