מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש

שאלה מעניינת, לא? אני לא אתיימר לענות עליה בפוסט הזה, אבל כן אנסה להציג את ההבדלים בין המועמדים, בניתוח כמותי ואובייקטיבי, כמו שאנחנו אוהבים.

הניתוח מתבסס על כלי שמשולב בחודשים האחרונים בפרויקט כנסת פתוחה, שנקרא אג’נדות. הרעיון הוא שארגון או קבוצת אנשים שמבינים בנושא מסוים מביעים את דעתם על הצעות החוק בכנסת, ואומרים לנו אילו הצבעה תומכת בקידום האג’נדה, ואילו הצבעות מתנגדות לקיום האג’נדה. המערכת שלנו, שיודעת מי הצביע איך בכל הצבעה, משקללת את כל ההצבעות של חברי הכנסת, ומציגה ציון התאמה כולל לאג’נדה המבוסס על הצבעותיהם בפועל. ציון של 100% פירושו שחבר הכנסת הגיע לכל ההצבעות הנוגעות לאג’נדה, ותמיד הצביע בהתאם למה שעורך האג’נדה הגדיר. ציון של 100%- אומר שחה”כ תמיד מגיע, אבל מצביע תמיד הפוך לעורך האג’נדה.

מתוך המועמדים לראשות העבודה יש 3 שהם חברי כנסת כיום: שלי יחימוביץ’, עמיר פרץ ויצחק בוז’י הרצוג. בנוסף, כללתי בניתוח את איתן כבל, כי התוצאות שלו מעניינות. שני מועמדים נוספים לא נכללו בניתוח, כי הם לא חברי כנסת כיום: עמרם מצנע והראל מרגלית.

ונעבור לתוצאות: [Full Post ✚ הפוסט המלא]

טובים ממני כבר כתבו על ביקורה של חה”כ מירי רגב במאהל המחאה (ואפילו עשו מזה רמיקס). טענו שרגב רק באה לגזור קופון פוליטי מהמחאה. אז אני, כיאה למקרה גבולי של אספרגר, החלטתי ללכת לבדוק האם זה נכון.

בחודשים האחרונים מתקיימת בכנסת עבודה מאומצת על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). מבלי להכנס לעמדותיהם של הנבחרים בנושא, בדקתי רק מי טורח להגיע לדיוני הוועדה.

התוצאות בגרף שלפניכם (לחצו להגדלה)

העובדות:

1. מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים, לדעתי.
2. עמיר פרץ, אופיר אקוניס וציון פיניאן, אשר מוגדרים כחברי הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה להצעת חוק תכנון ובנייה, לא הופיעו לאף דיון בארבעת החודשים האחרונים. לפחות להם היה את היושר לא להגיע למאהל המחאה.
3. אין שום קשר בין מידת החשיפה בתקשורת למידת ההשתתפות בעבודה על החוק - מירי רגב זכתה לכיסוי התקשורתי השני בהקפו, אחרי דב חנין.
4. הח”כים הפעילים ביותר בוועדה – אורי מקלב מיהדות התורה ואמנון כהן מש”ס, עם 10 דיונים כל אחד. אחריהם דב חנין מחד”ש עם 9 דיונים, חנא סוייד מחד”ש וניצן הורוביץ ממר”צ עם 6 דיונים כל אחד.

המסקנות:

1. עשו לעצמכם ולמדינה טובה, ו-6 חודשים לפחות לפני הבחירות הבאות, הפסיקו לקרוא עיתונים וזרקו את הטלוויזיה והרדיו מהבית. ככה אולי יש סיכוי שתצביעו למי שבאמת עובד עבורכם בכנסת, ולא למי שיש לו יחסי ציבור טובים יותר.
2. אם אתם חברי הליכוד או העבודה, אני לא יודע למי אתם צריכים להצביע בפרימרייז הבאים, אבל ברור לי לגמרי למי אסור לכם בשום אופן להצביע…
3. כמעט שאין נציגות של סיעות “המרכז”. הייתכן שחברי הכנסת ממפלגות קטנות או “סקטוריאליות” יותר הם פעילים יותר?

תגובתה של חה”כ רגב טרם התקבלה.

הבהרה: מירי רגב לא חברה בוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת הפנים לדיונים בחוק הזה, לכן פורמלית, היא לא נדרשת להגיע לדיונים. רק ציפיתי, לאור התדמית שהיא מנסה ליצור בתקשורת, כאילו הנושא חשוב לה ובתור יו”ר השדולה לזכות הדיור, לראות אותה שם לפחות פעם או פעמיים. וגם חנא סוייד ואבישי ברוורמן לא חברים בוועדה באופן פורמלי, אבל כנראה שהנושא חשוב להם קצת יותר מאשר פוטו-אופ ברוטשילד.

תקציר האירועים עד כה, למי שלא עקב:

ג’ורג’ הוטז, הידוע בכינוי geohot הוא האקר בן 21, שאחראי על מרבית “פריצות” האיפונים שמאפשרות לשחרר את נעילת המכשיר למפעיל סלולרי מסוים ולהריץ עליו אפליקציות שאפל לא אישרו.

לפני כשנה הוא פרץ גם את מכשיר ה PlayStation3 של חברת סוני. הפריצה מאפשרת לבעל המכשיר לקבל שליטה יותר גדולה על המכשיר שלו, ולהריץ עליו אפליקציות שלא אושרו על ידי סוני, וגם אפליקציות פיראטיות.

סוני תובעת אותו, ועוד כמה מעורבים.

הוא פתח בלוג לתיעוד המערכה, ויש גיוס תרומות לעזור לו להתמודד עם ההוצאות המשפטיות, לגייס את עורכי הדין הטובים ביותר (טוב, כמעט הכי טובים. גם אם הקמפיין הזה יהיה מוצלח במיוחד, הוא לא יוכל לגייס את מי שסוני תוכל לגייס עם שווי של כ 140 מיליארד דולר), ולנצח במשפט הזה.

למה זה חשוב?

כי סוני דוחפת מאוד חזק לכיוון בו גם קנייה של מוצר כמו ה PlayStation היא בעצם חוזה שימוש, ולא ממש קנייה. כלומר, סוני חושבת שהיא הבעלים של הקונסולה, והקונה רשאי להשתמש בה רק תחת התנאים שלה. בשנים האחרונות החקיקה בתחום זכויות היוצרים והקניין הרוחני מתקדמת מהר מאוד לכיוון הזה, בעיקר בגלל הכוח האדיר שיש לתעשיות הגדולות להשפיע על החקיקה בארה”ב ובאירופה, ואין באמת מי שמייצג את האינטרס של הצרכנים בסיפור הזה. בתחום הזה של קניין רוחני לתקדימים משפטיים יש חשיבות רבה, והם יכולים לשמש כהכוונה למהלכי החקיקה הבאים בתחום.

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל, אפשר לתרום דולר או שניים לבחור. אם יש לכם אייפון פרוץ משוחרר, ממילא סביר להניח שאתם חייבים לו לא מעט.

דבר שני, לא פחות חשוב – הצטרפו לחרם הצרכנים על סוני ולקבוצה בפייסבוק. למרות שיש כמה דברים לא לגמרי מדויקים (או לפחות לא מאומתים) בסיבות שהפוסטר מונה לחרם, אני עדיין חושב שהדרך היחידה שבה נצליח להציל את חוקי הקניין הרוחני ההולכים ומדרדרים היא התארגנות ציבורית שתפגע להם בכיס. זה לא שחברות אחרות יותר טובות (לדוגמה, גם מיקרוסופט נועלת את הקונסולות של מי שמתעסק עם ה Xbox שלו, ואמזון מחקה מרחוק תוכן של משתמשים מהקורא האלקטרוני שלה שלהם). עדיין, התארגנות סביב אחד הנושאים האלו שתצליח תעביר מסר די ברור לטייקונים לגבי הרצון של הציבור – אם כבר שילמתי על המוצר, אני רוצה חופש לעשות איתו כל דבר, כל עוד אני לא פוגע באחרים.

לא. לא סגרתי את הבלוג. פשוט הייתי בטיול של חודשיים בניו-זילנד. חזרתי.

אין מה להגיד – ניו-זילנד היא ארץ מדהימה ביופיה. רק כדי שלא תצטרכו להאמין לי, הנה טעימה קטנטנה משם:

אבל, בטיול שם גיליתי משהו לא פחות מדהים – הניוזילנדים לא מנסים לדפוק אחד את השני. או את התיירים. או אף אחד אחר בעצם. הם אפילו שמחים לעזור. סתם ככה, בלי שום סיבה. [Full Post ✚ הפוסט המלא]

לאחר שטיוטת חוק ההסדרים (פורמט ODT או DOC) פורסמה באתר שיתוף הציבור בנושאים משולחן הממשלה (הם צריכים שם יותר קליט) עיינתי בה קצת, ונתקלתי במשפט שנראה לי כמו טעות:

חוק ההסדרים – פרק ה’ – ביטוח לאומי, דברי הסבר:
…
בתוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו–2010 נקבע בהוראת שעה הגדלה של התקרה לתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות כך שתעמוד על הסכום הבסיסי כפול 10 לשנים 2009 ו–2010. במסגרת התיקון הנוכחי ייקבע כי התקרה לתשלום דמי ביטוח, בשל שכר שישולם בעד התקופה שבין 1 בינואר 2011 ועד ל–31 בדצמבר 2011, תשתנה מעשר פעמים השכר הממוצע במשק לשמונה פעמים השכר הממוצע במשק. ובשל שכר שישולם בעד התקופה שבין 1 בינואר 2012 ועד ל- 31 בדצמבר 2012, משמונה פעמים השכר הממוצע במשק לשבע פעמים השכר הממוצע במשק (סעיף 22). התיקון האמור צפוי להגדיל את הכנסות המוסד לביטוח לאומי בשל גביית דמי ביטוח לאומי מהציבור בסכום של כ–440 מיליון ש”ח בשנת 2011 ובסכום של כ–350 מיליון ש”ח בשנת 2012 ביחס לשנת 2010.
…
(ההדגשות שלי)

[Full Post ✚ הפוסט המלא]

כבר הרבה נכתב, ובצדק, על התיקון המתוכנן לחוק האזרחות. לטובת מי שהיה תקוע במכרה בשבועות האחרונים נזכיר בקצרה: מי שמקבל אזרחות ישראלית שלא מכח חוק השבות (כלומר, לא יהודי) נדרש להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולחוקיה. התיקון המדובר מוסיף את המילים “כמדינה יהודית ודמוקרטית”:

אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואני מתחייב לכבד את חוקי המדינה

התיקון עבר את אישור הממשלה, וצפוי להפוך לחוק בעתיד. האם מדובר בתיקון הכרחי לחוק, סתם שינוי מיותר שיגרום יותר נזק מתועלת או פשיזם במרעו? דיון מעניין. אבל בכל מה שקראתי בנושא עד עכשיו, חסרה הנקודה החשובה ביותר לדעתי. [Full Post ✚ הפוסט המלא]

נהוג לחשוב שמה שאנחנו רואים ושומעים זה ייצוג אמין של המציאות. אחת הדוגמאות היפות לכמה זה לא נכון, וכמה פרשנות המוח שלנו מכניס כבר בשלבים מאוד ראשוניים של התפיסה היא ההתמודדות שלנו עם הכתם העיוור.

הכתם העיוור הוא “חור” שיש לכולנו, בכל אחת מהעיניים. הוא נובע מפאשלה רצינית של אלוהים בתכנון ההנדסי של העין. השורה התחתונה היא שלכל עין יש אזור בשדה הראייה שלה, שהיא לא רואה. [Full Post ✚ הפוסט המלא]

יום כיפור הוא זמן נהדר לבקש סליחה, וגם לסלוח.

מחקרים מראים כי יש סיבה טובה לסלוח – אדם שסולח, ומאמץ גישה אמפטית ומקבלת כלפי מי שפגע בו, עשוי להנות מיתרונות בריאותיים. זה סוג של טענה שקשה מאוד להראות. אם נתבונן למשל בערך בויקיפדיה על סליחה: היבטים בריאותיים של סליחה:

מחקרים הראו כי אנשים הסולחים לאחרים הם אנשים שמחים ובריאים יותר מאלה הנוטרים טינה

[Full Post ✚ הפוסט המלא]

צילם: דוד שי, Cc-by-sa-3.0

מישהו כתב ש”בשר זה רצח” ואחר ענה לו ש”בשר זה טעים רצח”.

אני תמיד חשבתי שתשובה יותר הולמת תהיה “גם סלט זה רצח”. רק היום הבנתי כמה צדקתי. למעשה, עכשיו אני חושב שסלט זה לא סתם רצח, זה רצח עם. אני אסביר…

[Full Post ✚ הפוסט המלא]